Sanhedrin 73a: If someone sees his friend drowning in the river, or being dragged by an animal, or attacked by robbers, he must save him, as the Torah says, “Do not stand idle while your neighbor bleeds.”
סנהדרין עג ע”א: מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר, או חיה גוררתו, או לסטין באין עליו, שהוא חייב להצילו ־ תלמוד לומר לא תעמד על דם רעך.
Rabbi Yechiel Perr, rosh yeshiva of Derech Ayson of Far Rockaway, once asked his father R’ Menachem his opinion about the following story: a young lady was about to become engaged when someone divulged to her parents that her intended chosson had once been institutionalized in an asylum. A fierce dispute ensued within the community as to whether the tattler was a tzaddik or a rasha. R’ Menachem replied, “From this episode, you cannot tell. If his other actions are kindly, he did this out of tzidkus, and if his other actions are vicious, he did this out of rishus.”
Rabbi Nosson Kamenetsky compared this question to the Gemara’s analysis (Yuma 23b) of a story in which one kohein stabbed another to death in a dispute over who should have the right to do the avodah. The father of the murdered youth, finding his son in the throes of death, remarked, “My son is yet gasping, so the knife remains undefiled.” Asks the Gemara: Does this comment reflect a laxity in that generation’s concern with murder while its concern with purity was normal, or was it an expression of how meticulous that generation was with the purity of Temple utensils while its concern with bloodshed was at the normative level? Rabbi Chaim Shmulevitz (Sichos Mussar 5733, pp. 152-153) points out that we have an example here of how a single act or statement can reveal two diametrically opposed characteristics. That father might have personified the epitome of evil, callous even with regard to the life of his own child, or he might have been so saintly that in his moment of extreme anguish he still had the sanctity of the Beis Hamikdash in mind.
ועיין ספר חפץ חיים, ציורים, ציור שלישי: אם הוא רואה שאחד רוצה להשתדך עם אחד, וידוע לרואה הזה כי החתן יש לו חסרונות עצומים, כפי המבואר לקמן בסעיף ו מה נקרא חסרונות לענין זה, והמחותן אינו יודע מזה דבר, ואילו היה יודע לא היה מתרצה לזה, יש לגלות לו.
ובסעיף ו שם: אם החסרון הוא מצד חולי גופו, והמחותן אינו מכיר אותו מצד שהוא דבר פנימי אשר לא נגלה לכל, פשוט דאין על המגלה ענין זה חשש אסור רכילות. ושם בבאר מים חיים: שיכוין לתועלת המחותן ולא מצד שנאת החתן.
ואח”כ כתב ועוד יש אופן שני דצריך לגלות לו. היינו, אם נשמע על החתן שיש בו אפיקורסות, ח”ו, צריך לגלות לו, ועל זה נאמרו סמוכין “לא תלך רכיל בעמך” אבל “לא תעמד על דם רעך.” ודייק הגרש”ז אוירבאך (נשמת אברהם אהע”ז סימן ב ס”ק א) דלעיל גבי מחלה לא כתב הח”ח שחייב לגלות, משמע דאינו חייב לגלות, רק שאין בו משום איסור רכילות.
Read and Remember 